נגד אנשי "כזה-כאילו"
בראש רשימת הביטויים שאני שונא עומדת מלה אחת: "כאילו". היא מתנצלת לכאורה אבל למעשה היא שתלטנית. היא מזכירה כהני דת, ענויי עולם שמצנפתם מכסה על היותם פדופילים. היא נדחפת לכל פינה בשיח שלנו. כל עולמינו הפך להיות "כאילו"- העמדת פנים, לא פשוט וקיים אלא "כאילו" , דברים אינם קורים, הם "כאילו" קורים. "כאילו" נדחפת לראש הצהרה או לסופה, אני לא "כאילו" שונא אותה, אני מתעב אותה בעליל.
אחר כך באים ביטויים שאני פשוט מצר על קיומם, לגיון שלם של הגזמות, יציאה ידי חובה, הטלת אשמה.
הגזמות – "מעולה". מה מעולה במעולה? לא יכול להיות שהכול "מעולה", יש דרגות למצוינות, דרגות להתפעלות, דרגות להשתדלות: – 'מחר נפגש ליד הקולנוע' – "מעולה". מה "מעולה" בלהיפגש ליד הקולנוע? – 'וננקה את השירותים' – "מעולה". פעולה פשוטה ונדרשת כניקיון השירותים זוכה לצל"ש מפי 'דוברי כאילו'. אם הכול "מעולה" אז מה חרה?
הבטחות – ועוד מלה אחת. "סגור". זאת בפי 'דוברי כזה-כאילו' מסיימת כל עסקה – קלה כחמורה.- 'תקנה חצי קילו גרעינים?' -"סגור". -'תכה מכות רצח את אביגדור!' – "סגור". מי סגור? למה סגור? לא חותמים אצלנו על התחיבות, פשוט סוגרים. פּוּפּוּ בלי חרטה, אין דרך לאחור, סגור! חסום! בָּלוּם!. לא סוגרים יותר את מישהו, סוגרים עם מישהו. הכותרת בעיתון – המשטרה סגרה עם ג'וני על עד מדינה (כל הפסוק עכור מבחינת העברית וחֲרָם על המשטרה) או קי סגרנו על "סגור?.
יחסים – אבל עכשיו נעבור לביטויים בני יותר ממילה אחת. "מה קרה לך?". יש בי שנאה אפורה כשק ל"מה קרה לך? "מה קרה לך?" אינו פשוט "השתגעת?" או "נפלת על הראש?", הוא יורד לשורש הטרוף שלך. מה קרה לך בעברך? בהשפעת אביך האלכוהוליסט ואמך השרמוטה שאתה מפקפק במחירן של העגבניות. -"העגבניות האלה "מַ'זֶּה" יקרות, (בביטוי "מַ'זֶּה" נטפל מאוחר יותר) -"מה קרה לך אחי?" יא'עני המוכר הפך לאחיך הדואג, לרופא המשפחה שלך, משהו קרה לך בלכתך אל השוק, טראומה איומה או משבר שנות הארבעים עד שאתה ככה מפקפק במחירן של העגבניות? "מה קרה לך ?" תלוי גם בנימת הדובר. הוא יכול להיות דאגני, אבל יכול להיות מַ'זֶּה מאיים, "מה קרה לך!" הנימה יכולה להתפרש בקלות כ"הזהר אחי, מה שיקרה לך יהיה חמור שבעתיים ממה שקרה לך – אגרוף? סכין? מה קרה לך!!! בררר…
ערך ההפלגה – ומכיוון ש 'מ'זֶּה' נתקע לדיונינו המלומד, נקדיש לו שורה אחת או שתיים. ברור שמקורו ב"מה זה" שתי מילים פשוטות – המבטאות שאלה, או פליאה- "מה זה הג'וק הזה?" (מקק, ראה 'מיקי מאו' – שלונסקי ) אבל 'אנשי כזה-כאילו' הפכו את שתי המילים למילה אחת ר.ל – ציון עֵרֶךְ – "השעון הזה 'מַ'זֶּה' יקר" -ואפשר גם בנקבה -"ההיא, 'מ'זאת' שאפה!' ולהפך "ההוא 'מַ'זֶּה' מגעיל'. כמו 'כאילו', נתקע ה'מַ'זֶּה' לכל שיח, בין שלילי ובין חיובי, ובא לציון 'מַ'זֶּה' גואל.
יש עוד המשך לדיון הזה, אבל אני 'מַ'זֶּה' עייף, אז נמשיך "כאילו" מחר…"הולך"? אולי נתחיל עם – "הולך". אוהב…אחים ואחותות… ר.ל אחיות.

• המשך לקרוא →

רעי וידידי היקר יוסי ימפל שמלבד היותו מן המוסיקאים המחוננים שידעה ציון, יודע להכין את החומוס הכי טוב בארץ, ושבגן עדן של אוכלי ארוחת ירק עם שור אבוס ייזכר כאלוף החמין, (שלושה מיני טשולנט אכלנו על שולחנו, בצהרי שבת אחת – שפתיים יישק וצלחת ילוק.) האיש הזה, מן השפויים שברעי, קם בוקר אחד, קרא את כל הקוראן כולו חמש פעמים והחליט להצביע עבור הנתניהו האדיר. משמע האיסלם אינו רק רוצח, אונס, משמיד ומאבד יִקְּהַת עמים, אלא גם מתגייס כדי להשאיר את שרה נתניהו בכל בתי ראש הממשלה לעולמי עולמיה. על זה הייתה אימי, צדקת גמורה, אומרת: מלפנים נובח הכלב ומאחור מכשכש בזנבו. (אני לא יודע לָמָּה היא הייתה אומרת את זה…אני מניח שהיא התכוונה לכך שהיא לא באמת ידעה מה מפחיד יותר, שיניו החשופות של הכלב או זנבו המכשכש.)
אבל יוסף בני התעורר בוקר אחד ולמראה הלינץ' הנורא שעשו חלאות אדם בחייל ברמאללה נפקחו עיניו: רוצה לומר: 'מה אלה עושים בנו שפטים, הבה נעשה בהם שְׁפָטֵי שְׁפָטִים, וכך הווה – ניקח נער פלסטיני ונצלה אותו באש, תרבות המנגל היא התרבות של הימין הלא כן?
יוסי מחמלי – הרוע אינו יודע ימין או שמאל, הטרוף אינו מבין בּוֹליטיקה (הב' נשתרבבה פנימה בכוונת מכוון) אתה, שבמו פיך, הפרדת את מעלתך מן הַבָּבּוּנִים, ושהקב"ה נתן לך הרבה יותר מתשעה קבין של בינה (אחד השאיר לבבונים) שֶׁהַדִי אֶן אֵי שלך, על אפך וחמתך, מסווג אותך כאינטלקטואל איש הרוח, נשארת שמאלני אפילו במחנה הימין. הבבון אינו חוצה את הקו המפריד בין ימין לשמאל, אבל כמה מאנשי השמאל, המתייסרים, שחיים בתוך עיר ההריגה ונפשם נקעה מכל הרג, חברינו שירו ובכו, אלה שקראו את ליבוביץ לצד הקוראן ואחרים שקראו את משנתו של הרב קוק לצד משנתו של הרב סולוויצ'יק, בארזים האלה נפלה שלהבת משום שיום בהיר אחד קמו לבוקר זיווני ומצאו, הפלא ופלא, את המסמר שנפל מפרסתו הימנית של סוס קרבות דוהר. לרגע חשבו שזרח עליהם השמש, אבל מי כמוך יודע את המשכו של השיר. רוצה לומר – קשה להיות שמאלני אבל עוד הרבה יותר קשה להיות סתם הומניסט. קשה לחיות בעולם שיש בו שני צדדים לכל מטבע. היות הומניסט פירושו להחליט החלטות מדי רגע. לא להתחפר במחילות ימין או שמאל, במקום ש'יש צדק' – לזעוק ' יוֹפַע מיד, ואם אחרי השמדי…' וגו'. משני צידי הקו הירוק שהאדים מדמי כל אחי ואחיותיי בני האדם – יש לדרוש צדק. דאעש הוא גזע הרוע, מהותו והתגלמותו, הרוע שקראנו עליו בספרים – יש לחסלו. אבל אי אפשי להאשים את הקוראן בחדלונה של המדינה היהודית שלא השכילה לכבד את זכויות הגר שבתוכה, שמייד אחרי מלחמת ששת הימים לא עשתה הכול כדי לשלוף את הַנַפָּץ מחבית אבק השריפה ששמה ירושלים. (ערביי ירושלים עושים חומוס טוב כמו ערביי עכו) קום לך לך אל מעבר לחומת ההפרדה בעיר שהקב'ה בחר למשכן לו וראה אלפי אנשים שחיים ללא מים, סניטציה ראויה למגורי אדם, ביוב, בתי חולים. האם אני שמאלני? לא! הייתי רק רוצה להיות חכם, לתת לנשמות התועות של האיסלם סיבה טובה לחיות חיים שעדיף לבחור בהם על פני חגורת הנפץ. הקוראן שאתה קראת, אינו הקוראן שהמשכיל הערבי קרא. גם התנ'ך שאתה (המשכיל היהודי) קראת, איננו התנ'ך שאני קראתי: שהדי במרומים – הלוא כל העממים היושבים בכנען רעדו כעלה נדף מפני דאעש העולה מן המדבר כשבראשו אץ קוצץ יהושוע בן נון, ושוחט לכל גבר וכל אשה הרה במצוות אל קנא ונוקם. השחיטה לא פסקה לעולם. שאול המלך-ביבי של הבבונים, עשה שפטים בגבעונים (שומו שמים, בניגוד למצוות אלוהיו מן הקוראן, סליחה מן התנ"ך…)
וביבי זוכר עד היום את אשר עשה לנו עמלק…טפו טפו טפו… ממה נפשך – האיש הזה חי במאה העשרים ואחת? יוסי ידידי היקר – לא לחינם האיראנים שונאים אותנו. הביבי שלך עולה לנאום את נאומו הרטוב בקונגרס האמריקני ומספר למריונטות (יושבים וקמים… יושבים וקמים) את סיפורה של אסתר, (שבינינו הייתה מן הסתם שֶׁגַּל יותר מוצלחת מוושתי, אשת המלך – פמיניסטית לרוחי, שסירבה להופיע בפני המלך המניוק והפפראצי שלו בעירום מלא – אגב – איך אתה חושב שאסתר דנן הופיעה בפני המלך?) ובכן האי נפקניתא – אסתהר ודודה פנדרוס* הוא מרדכי טוב הלב, (מספר הביבי באלף לילה ולילה שלו להקונגרס,) הצילו את יהודי פרס ומדי. מיד לאחר מכן, שוכח דמוסטנס של בתי הסנט, לספר להם, ש'השהידים היהודים הרפובליקנים', הרגו שבעים וחמישה אלף פרסים (במלעיל) בלי להניד עפעף…בלי פצצת אטום (זה אגב היה מספר ההרוגים בהירושימה ביום הטלת הפצצה) ככה סתם הרגו אותם, כדי לקשט באוזניהם את עצי התליה של עשרת בני המן (את ויזתא הקטן היה קשה לתלות כי הוא היה כל כך קל עד שהחבל לא הצליח לשבור את מפרקתו, התליין – (השמועה הפרסית [במלעיל] אומרת שהוא היה יהודי עבדקן, מן ברוך מרזל כזה,,,אבל זה לא בדוק…סלח לי על ריבוי הסוגריים, אבל ההיסטוריה הימנית מפתיעה אותנו כל הזמן…) ובכן התליין היה צריך לשבור את צווארו של ויזתא בן החמש בכת של רובה.
ובשביל הביבי הזה הצבעת? הבן יקיר לי ימפל, הכן תכין לנו הרבה חמין למלחמה הבאה – בנימין היהודי קונה לנו חמישה חמקנים (כל תקציב הרווחה הבריאות והחינוך של מדינת ישראל) כדי להתחרות עם מרדכי היהודי ובא לציון גוואלד. המשך לקרוא →

הכותרת שלמעלה אינה שלי, אבל לא מצאתי ראויה ממנה להכתיר בה את המאמר הזה. הוא מופיע במדור המאמרים גם כן, אבל מפאת חשיבותו העליונה, ובעיקר חשיבות התגובה המצורפת לו, העברתי אותו לראש דף הבית, קראו !!!

לזכרו של קפטן נמו שלא הציל את מדינת היהודים*.

חמישים אלף טילים מאיימים ברגע זה על מדינת היהודים. סקאדים, גראדים, קטיושות, שיהבים, קסאמים, פאג'רים ושאר ירקות ברזל ונפץ נושאי אבדן ומוות. גשם זה של מלאכי חבלה, יכול להתחיל לרדת, נאמר עכשיו, בקצב של דקה לטיל. לפי חשבוני הפאראנואידי הוא יימשך שלושים וארבעה ימים ולילות. נניח שצרינו יצטרכו בכל זאת להשתין או לחרבן, ואז הם יאטו את קצב שילוח הטילים – רווח והצלה ליהודים – כל שתי דקות טיל…בואו חשבון ככתוב בהגדת חרותינו – קרבים (ריש צרויה) שישים ושמונה ימים שהם לא יום ולא לילה.

המשך לקרוא →

אין שום סיבה בעולם לשלם את אגרת הטלוויזיה.

לא בגלל שרשות השידור מגישה לנו טלוויזיה גרועה, הרסנית, מבלי לטרוח אפילו לכתוב את מה שהמדינה מחייבת את כל יצרני הסיגריות לכתוב על העטיפה – הצפייה בטלוויזיה מזיקה לבריאות והיום – הטלוויזיה הורגת.

הטלוויזיה הורגת – משום שמכריחים אותנו  בעל כורחנו לקחת חלק באכילה גסה של מנות שנאה, מזוכיזם, דיכאון, שקיבה ממוצעת אינה יכולה לעמוד בהם.

הטלוויזיה הורגת, משום שצופיה מקבלים את הנחת היסוד עליו עובדת כל חברת חדשות ראויה לשמה-ההרג הוא בידור.

נשים רואות בטלוויזיה, תמיד, נשים יפות מהן וגברים מדהימים יפים וחזקים יותר מהנאד הסרוח על הכורסא בסלון שלהן.

גברים רואים בטלוויזיה, תמיד, נשים מעוצבות על טהרת הברירה הטבעית. גברים ונשים רואים בטלוויזיה נשים מיתולוגיות מזדיינות עם שרירנים בעלי פרופיל מושלם. איזה תסכול.

לא פלא שחמישים אחוז מכלל הצופים מחליטים לאחוז באיזה שהוא כלי זין ולהוכיח לעולם שהחיים אינם וירטואליים.

המשך לקרוא →

המילים.

השפה העברית היא "שפה קושרת" – היא שפה שבה צומחות המילים משורשיהן ומשתרגות לרשת הקושרת בין "אדם" ל"אדמה" ל"דם" "אדום". הנה ארבע מילים שהקשרן ממצה את מהות החיים – כמובן שאין זה פוליטיקלי קורקט לייחד את העם היהודי מכל העמים, להעניק לו מעמד של עם סגולה, אבל כשאתה בוחן את שפתו, אתה מבין את שרידותו, את כישרונותיו המיוחדים, ואת טענותיהם של הגויים המתקנאים ביכולתו של היהודי ליצור ולנצל דפוסי מחשבה. השפה עושה בשבילנו את העבודה. היא מקצרת עבורנו דרכים. אנחנו מתרגלים לדלג על השלב שבו עלינו לצרף מילה למילה כדי ליצור משמעות. המשמעות נוצרת מאליה עם הטמעת ההקשרים בעת לימוד המילים המתחיל ברחם. הקשר בין "אדם" ל"אדמה" ל"דמם" ה"אדום" של יורדי "דומה", טבוע בדמנו.

המשך לקרוא →