נגד אנשי "כזה-כאילו"
בראש רשימת הביטויים שאני שונא עומדת מלה אחת: "כאילו". היא מתנצלת לכאורה אבל למעשה היא שתלטנית. היא מזכירה כהני דת, ענויי עולם שמצנפתם מכסה על היותם פדופילים. היא נדחפת לכל פינה בשיח שלנו. כל עולמינו הפך להיות "כאילו"- העמדת פנים, לא פשוט וקיים אלא "כאילו" , דברים אינם קורים, הם "כאילו" קורים. "כאילו" נדחפת לראש הצהרה או לסופה, אני לא "כאילו" שונא אותה, אני מתעב אותה בעליל.
אחר כך באים ביטויים שאני פשוט מצר על קיומם, לגיון שלם של הגזמות, יציאה ידי חובה, הטלת אשמה.
הגזמות – "מעולה". מה מעולה במעולה? לא יכול להיות שהכול "מעולה", יש דרגות למצוינות, דרגות להתפעלות, דרגות להשתדלות: – 'מחר נפגש ליד הקולנוע' – "מעולה". מה "מעולה" בלהיפגש ליד הקולנוע? – 'וננקה את השירותים' – "מעולה". פעולה פשוטה ונדרשת כניקיון השירותים זוכה לצל"ש מפי 'דוברי כאילו'. אם הכול "מעולה" אז מה חרה?
הבטחות – ועוד מלה אחת. "סגור". זאת בפי 'דוברי כזה-כאילו' מסיימת כל עסקה – קלה כחמורה.- 'תקנה חצי קילו גרעינים?' -"סגור". -'תכה מכות רצח את אביגדור!' – "סגור". מי סגור? למה סגור? לא חותמים אצלנו על התחיבות, פשוט סוגרים. פּוּפּוּ בלי חרטה, אין דרך לאחור, סגור! חסום! בָּלוּם!. לא סוגרים יותר את מישהו, סוגרים עם מישהו. הכותרת בעיתון – המשטרה סגרה עם ג'וני על עד מדינה (כל הפסוק עכור מבחינת העברית וחֲרָם על המשטרה) או קי סגרנו על "סגור?.
יחסים – אבל עכשיו נעבור לביטויים בני יותר ממילה אחת. "מה קרה לך?". יש בי שנאה אפורה כשק ל"מה קרה לך? "מה קרה לך?" אינו פשוט "השתגעת?" או "נפלת על הראש?", הוא יורד לשורש הטרוף שלך. מה קרה לך בעברך? בהשפעת אביך האלכוהוליסט ואמך השרמוטה שאתה מפקפק במחירן של העגבניות. -"העגבניות האלה "מַ'זֶּה" יקרות, (בביטוי "מַ'זֶּה" נטפל מאוחר יותר) -"מה קרה לך אחי?" יא'עני המוכר הפך לאחיך הדואג, לרופא המשפחה שלך, משהו קרה לך בלכתך אל השוק, טראומה איומה או משבר שנות הארבעים עד שאתה ככה מפקפק במחירן של העגבניות? "מה קרה לך ?" תלוי גם בנימת הדובר. הוא יכול להיות דאגני, אבל יכול להיות מַ'זֶּה מאיים, "מה קרה לך!" הנימה יכולה להתפרש בקלות כ"הזהר אחי, מה שיקרה לך יהיה חמור שבעתיים ממה שקרה לך – אגרוף? סכין? מה קרה לך!!! בררר…
ערך ההפלגה – ומכיוון ש 'מ'זֶּה' נתקע לדיונינו המלומד, נקדיש לו שורה אחת או שתיים. ברור שמקורו ב"מה זה" שתי מילים פשוטות – המבטאות שאלה, או פליאה- "מה זה הג'וק הזה?" (מקק, ראה 'מיקי מאו' – שלונסקי ) אבל 'אנשי כזה-כאילו' הפכו את שתי המילים למילה אחת ר.ל – ציון עֵרֶךְ – "השעון הזה 'מַ'זֶּה' יקר" -ואפשר גם בנקבה -"ההיא, 'מ'זאת' שאפה!' ולהפך "ההוא 'מַ'זֶּה' מגעיל'. כמו 'כאילו', נתקע ה'מַ'זֶּה' לכל שיח, בין שלילי ובין חיובי, ובא לציון 'מַ'זֶּה' גואל.
יש עוד המשך לדיון הזה, אבל אני 'מַ'זֶּה' עייף, אז נמשיך "כאילו" מחר…"הולך"? אולי נתחיל עם – "הולך". אוהב…אחים ואחותות… ר.ל אחיות.