במסע האחרון שלי נגד "כזה כאילו" חשבתי שאפתח את הדיון הזה בהכפשת הביטוי "הולך", אבל כיוון שנמצאה לי תנא ד'מסייעת, אצל אחת הנשים הנערצות עלי, אפתח בדבריה.
עזה צבי, אורה יאיר וזכרה ברכה. אחת הבודדות שהפרוזה שלהן הייתה גם שירה. ששתתה ממעיינות הפיוט העברי, הערבי, הרוסי, שידעה לתת בהם סימנים יותר מכל פרשן, מבקר, ומסאי אחר, עזקה – כך כינוה אוהביה – הייתה חוברת לקרבות המאסף שלי בכנופיית "כזה כאילו". במסה שלה "שלשלת אשרי" היא כותבת – "העוצמה הזאת, שונה מן המילה שנוצרה ממנה , שם התואר המכוער "עוצמתי" , שמדביקים היום לאיש-רוח נערץ, כאילו זו הדרך היחידה לתאר אישיות רוחנית בתקופה כוחנית ואלימה כ"אישיות עוצמתית". האם יתוארו ענווי עולם ואילמי הנפש בשירו של ביאליק "יהי חלקי עמכם" כ"עוצמתיים"? האם השומרים הנאמנים לצלם אלוהים בעולם, העוברים בנתיבות החיים אט אט , כמו על ראשי אצבעות, הם "עוצמתיים"?
הו עזתי, ממקום מושבך בין כוכבי הכימה, את תובילי את כוחות האור במאבק אחרון נגד "גדודי כזה כאילו". את יוהנה הקדושה שלי, אוהבי אוהבייך ומשנאי משנאייך, עפר אני לרגלייך, שרת השירה והשיח. ולא רק בעבור היותנו אוהבי ירושלם… (אני סוטה מן העיקר) העיקר הוא שֶׁפְּגַשְׁתִּיךְ שנית, על 'אם הדרך של השונאים את הביטוי "עוצמתי"… זאת הייתה כמעט נגיעה ברוח הקודש…
ועכשיו "בא לי" לשוב אל החולין, ליתר דיוק אל הרפש שבחולין – אכן "בא לי", מי בא למי ב"בא לי"? והאם אחרי ש"בא לו" גם "עזב לו"? (כמאמר הפסוק "מודה ועוזב ירוחם"?) יש לי הרגשה ש"בא לי" בא מלשון תינוקות, שלהם הכול מותר, "בא לי" במבה", "בא לי קקי". (ולי לא "בא למבורגיני") ואולי מטעות אותי אזני, אבל הביטוי רווח יותר בקרב המין היפה מאשר בקרב המין שקורין אותו המין חזק, "בא לי פיפי" רווח יותר אצל בנות החן מאשר אצל הבבונים הגבריים. ואם כך האם זה מפני ש"בא להן אֹרַח כַּנָּשִים׃"? ואם אמנם משם התגנב ה"בא לי" למחוזותינו, מה יאמרו אזובי הקיר – הגברים? קיצורו של דבר אפילו יאשימוני ב מִיזוֹגֶנְיוֹת , אני שונא "בא לי" ומי להשם וללשון העברית, אֵלַי!
ובזנבו של "בא לי" נכרך לו "מתאים לי". הפעם הראשונה ששמעתי מפי שחקנית שעבדה עמי את הביטוי "לא מתאים לי" הייתה גם הפעם האחרונה ששמעתי את הגברת הנכבדה הזאת בכלל. ממה נפשכם? נעל אינה יכולה להתאים לרגל, גרב אחת אינה יכולה להתאים לרעותה, אבל מה שאיננו חֵפֶץ, למה הוא מתאים או לא מתאים? הרי מעולם לא מצינו התאמה בין נפש אחת לשנייה ואבוי לנו אם עולמינו היה מתאים לכולנו…מה "לא מתאים" לנו? ומי שאינו מתאים או מה שאינו מתאים, לָמָּה וּלְמָה הוא מתאים או לא? אני שונא "לא מתאים לי" כשהנידון איננו מכנסי ג'ינס.
ועוד. הרי ידוע לכל שבלוריתי המפוארת, קודם האפירה והיום היא לבנה כשלג, שנאמר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אבל כל ה"משפחתיות" הזאת שכבשה את לשוננו, זרה לרוחי ולנפשי. בַּשּׁוּק הם קוראים לי "אבא" ועוד גרועים מ"אבא", הם יחסי הפינוק וְהַקִּרְבָה – " אַבָּא'לֶה "… אני עוד חי על פי משנתה של לאה גולדברג שהייתה "דודה של שומאיש" ומה שראוי למלכה, ודאי ראוי למחזיקי שובל גלימתה. אני "אבא של שומאיש"! ובוודאי שאימי זכרה לברכה לא ילדה לי אח שיהא קורא לי "אחי" בקומי בשכבי ובלכתי בכל דרך. איזה "אח" נעשיתי פתאום לבני ישראל? והרי "אחי" מקורו בפמיליה של אוהדי ביתר ואני אוהד את "בני יהודה רמתיים" (אני מקווה שהמצאתי קבוצה שאינה קימת) ומשם נדד ה"אחי" הזה, לארגוני הפשע לא עלינו, או שמא אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא מארגוני הפשע, בא אצל ביתר ירושלים? על כל פנים כמאמר המשורר "אני רוצה למות על מיטתי"… "אני רוצה למות ערירי". אולי די להיום, מחר נשוב ל"הולך" ממאמרי האחרון שנאמר " בכו בכה, להולך"…או נבוא חשבון עם "המסיימים שאינם גומרים".