חרז וארז

עודד בארי

c) 2007 –  כל הזכויות שמורות לעודד בארי – פינס 19 תל-אביב – 65154 – טל – 035179491

שירים שאפשר.

"אפשר לבוא אליך?"

שואלת מיכל,

"אפשר".

"ואפשר לנגן בגיטרה

ותשמע איך אני שרה?"

"או להתחפש

ולחפש את מיכל בראי?"

"אפשר". "ולצעוק?"

"מותר". "ולשתוק?"

"וכמוך לחשוב מחשבות

ולכתוב בעט?"

"אפשר."

"ואפשר לעשן מקטרת

זו או אחרת?"

"אפשר."

"מצחיק, איזו מן שעה היא זאת

שהכל אצלך

"אפשר?"

2) מה דעתכם על זה?

איפה ש…הארץ מתחילה להתעגל,

כל מה ש…מונח שם, עלול להתגלגל.

ולפול ולנפול ולנפול

מ…תוך הנוף.

ולפול, עוד לנפול,

להגיע לאין סוף.

האין סוף הוא מקום,

שאיננו קיים

ולכן לא יודעים,

מה שיש ואין שם.

לכן אני מבטיח,

לכל מי ששואל-

אני שם לא אניח,

שום כלום שיתגלגל.

3) ומה דעתכם על זה?

היום ראיתי ים אחד

חושב לו עמוקות,

חוקר את הדגים

וגם שואל את החכות-

מדוע הגלים מלוחים

המים רטובים?

ולמה השחפים צורחים

וכל הזמן רבים?

4) סוד בבקבוק

הים הביא לי בקבוק

ובבקבוק

סוד יצוק.

הים תמיד מביא בקבוקים

מלאים או ריקים.

הקונץ הוא לדעת

מה יש בתוכם,

צריך לשאול

את הים החכם,

אבל הוא לא עונה…

כי חם.

5) ים ונשיקות

יש נשיקות חמות

של אימא.

ויש רטובות

של הדודה ימימה.

אבל הנשיקה הטובה מכל

היא זו של הים הכחול.

עם החול והמלח

על השפתיים

עם האור והשמש

בכל העיניים.

6) רקפות.

-למה קוראים לרקפות

"רקפות?"

-"כי הן רק יפות."

אני עונה למיכל.

"כי הן רק כפופות".

משיב יגאל

"כי הן רק נקטפות".

מתרגז אביטל.

"ובכלל,"

אומרת יעל

"כי הן רק  רקפות

וטיפש מי ששואל".

7) צב בסתיו.

אם מוצאים צב,

וסופרים את הריבועים

על השריון שלו,

על הגב,

אפשר לדעת

בן כמה הוא עכשיו,

בסתיו.

8) מרוץ שבלולים.

אחרי הגשם הראשון

כשעוד חם בחוץ,

אנחנו יוצאים לחצר

והכול בה רחוץ.

ולא 'כפת לנו גולות,

לא מעניין בולים,

כי אצלנו הכריזו

על מרוץ שבלולים.

בנקודת הזינוק

כבר עומדים ומחכים,

שלושה שבלופים

ועוד שניים דבוקים.

ומתחיל המרוץ:

ושלי רב שבלול,

הוא חכם וחרוץ,

משתבלל במסלול.

אבל של רפי עצל

לא רוצה כלל לזוז,

ושל נתי נתקל

בקליפה של תפוז.

רק הדבוקים של מיכל

הגדול ונמוך

בכלל מתחרים

לכיוון ההפוך.

הידד הוא ניצח

שבלולי הברנש.

רפי רץ לחפש לו

שבל'אלוף חדש.

9) למה הכר רטוב?

אימא תחזור מאוחר

היא הבטיחה,

היום, או מחר

אינני בטוחה.

בשמונה או תשע

לא חשוב,

העיקר,

שהיא תחזור ותגיד

"שוב הפלת את הכר."

בינתיים אני לבדי

ולאבא

במטבח יש אורח

ממושקף וחשוב.

אני לא עצובה,

אני רק מחכה

שאבא ישאל

ואני אספר לו

למה הכר רטוב.

10) טוב עכשיו אספר לכם קצת על המשפחה שלנו.

לא תמיד צריכים להיות משפחה לדוגמא.

לפעמים אימא אומרת – אתם משפחה איומה.

אבא חוזר עצבני מן העבודה,

אחותי אף פעם לא נחמדה,

ואני ממש יוצא מן הכלים

אבל בלי מילים.

אני פשוט מפנה את ראשי אל הקיר

כאילו לא מכיר

אף אחד.

לא תמיד מוכרחים להיות משפחה לדוגמא

לפעמים אנחנו ממש משפחה איומה.

אימא מתעצבנת-נשרף לה המרק.

אבא מתעצבן, כי באמצע המשחק

שהוא ראה בטלוויזיה, קפץ הפקק,

של החשמל כמובן, ועכשיו בחשכה

הוא לא מוצא גפרורים, ואימא שכחה

איפה הנרות, ואי אפשר לראות

איך אני קושר לאחותי את הצמות

למשענת של הכסא, אבל היא תופשת אותי

"מה אתה עושה?" היא ממש צועקת

ואימא נוזפת, -"לא יכול להיות פה שקט?"

ואבא דורך על זנבו של יותם,

ויותם קופץ על השולחן ומפיל את המייחם.

ודאי כבר הבנתם שיותם הוא החתול.

ואבא אומר "ברצינות יש גבול

לכל תעלול…" אבל בחושך אני מרגיש

שהוא בעצם כבר צוחק, ולא רואים כלום

אבל אני חושב שהוא מחבק, את אימא שלנו

שאומרת "שמיל אתה מגזים".

ואחותי לוחשת לי-"הם שוב מתמזמזים".

וכשהאור נדלק סוף סוף-אימא נאנחת

"איזה בלגן, אין רגע נחת".

ואבא אומר לה-"עכשיו את  מגזימה"

והיא אומרת לו "אני ממש המומה"

אבל היא לא מתאפקת וצוחקת עם כולם

-איזו משפחה איומה.

11) מבוגרים

לאימא מותר

לא לאכול את המרק.

לאבא מותר

לא לאכול את הכרוב.

רק אני צריכה

לאכול הכול,

בשבילי "זה חשוב"

אחרת אפסיק לגדול,

האף שלי יפול…

איזה שטויות הם מדברים,

אבל מותר להם

כי הם מבוגרים.

12) יש ימים.

יש ימים שאבא

צועק על אימא

ואימא על אבא צועקת…

ואחר כך שניהם

אומרים לי -

יעל, דברי בשקט.

13) בטן

יש לאימא פרחים על השמלה.

לי יש גם כן.

יש לאימא בטן גדולה,

לי אין גם כן.

ובבטן שלה יושב אחי

ואני אוהבת אותו הכי.

14) שאלות.

מה יהיה התינוק של אימא?

בן או בת?

וכשהוא יגדל

האם זה יהיה

מהר או לאט?

האם כשהוא נולד

הוא נעשה מיד אח?

ומתי הוא נעשה חבר?

אחר כך.

15) הוראות לאח חדש.

כל מה שתינוק

צריך לעשות

בשבוע הראשון:

זה לינוק,

ולשתוק,

ולתת לאבא ואימא…

ולי,

לישון.

17) חיבוקים.

אימא צוחקת

ואני צוחק.

היא מחבקת

ואני מחבק.

אני הבן של אימא,

והצחוק

הוא הבן של החיבוק.

18) חיוכים.

כשאבא בא אני תמיד מחייכת,

כדי לא לזכור שהוא צריך ללכת.

אבל מה שבטוח הוא שוב יחזור,

אז כדאי לי חיוך לעוד פעם לשמור.

19) בגן

תמיד הם שואלים אותי:

"נו, איך היה גן?"

אנ'לא יודע למה

הם עושים מזה עניין.

כמו בכל יום

ספרו ספור.

מצאתי ג'וק-

אמרו:"אסור"

מצאו פרפר-

אמרו:"מותר!"

אז למה ג'וק

זה אי אפשר?

הביאו צב,

הראו חצב,

אמרו שכבר

הגיע סתיו.

לימדו לשיר,

ניסו לרקוד,

היה משעמם מאד.

19) התנור.

בערבי החורף נוטל אבא גפרור,

מצית ומגיש אל פי התנור.

מתקן את הפתיל, והתנור מסמיק.

אודם עז בלחייו אבי מדליק.

ובאש אני רואה המון מראות-

שלהבות כחולות ושלהבות אדומות,

תרנגולים מכורבלים עורכים מלחמות,

או אינדיאנים ביער הופכים עולמות.

ופעמים אני רואה בו מראות אחרים:

כפה אדומה מלקטה גרגרים,

זרעוני חמנית וגם פטל אדום,

ומאחור מתגנב הזאב האיום.

כך התנור סיפורים מספר,

וכשמכבים את האור ציורים מצייר.

על הקיר השחור והתקרה מעל,

פיות אור מרקדות בסחרור מעגל.

סובבות, כף מוחאות, ובורחות לאחור,

משחקות "דג מלוח" ו"קפיצות על חמור"

רק האמצעית עומדת בלי מילה,

כאילו מפקחת על כל ההילולה.

ככה אצלנו התנור מזמזם,

וכך גם אני מהרהר ומהמהם

מחבר לי סיפור בלא סוף…ונרדם.

והוא מנהם וטוב לו וחם.

20) כשקר.

בבקר מצאנו ציפור

שקפאה מקור

עיניה שקטות

כנפיה שמוטות

עמדו מסביב

כל הפעוטות.

צפור…"זהו דרור"

אמר דן "הוא מת

אין מה לעשות

כעת…"

תינוק אחד הרים את הגוף

-אולי ננשוף ונחמם

והדרור יעוף

דן אמר –"טיפשון

תתנהג כמו גדול,

ציפור שמתה

טומנים בחול".

וכך עשינו.

21) עניינים חשובים.

היום הלכתי ברחוב

עם מקל.

ונפנפתי לימין ולשמאל

כמו שאני תזמורת כבאים,

כמו שאני יכול.

ופתאום פגעתי

באיש גדול,

בום טראח – שתי מכות,

ואז  התחילו הצעקות.

אני הולך, מנפנף ושותק

והוא רודף ונושף וצועק.

אז מה לעשות?

לעמוד ולענות?

ולבקש סליחה

ולעשות ת'צמי נפחד…

והתזמורת? והמצעד?

ומה יגידו הכבאים?

אנשים באים ומפריעים

והמפקד המנצח בורח

או מבקש סליחה כמו תינוק…

אז המשכתי ללכת

ולנפנף במקל ולדפוק

והאיש המשיך לצעוק…

22) מתחת לכובע גדול.

מתחת לכובע גדול

זה להיות הכול.

זה להיות גבוה

ולהיות חשוב,

זה כמו לתלות שלט-

"אני תכף אשוב".

זה להיכנס לחדר

של דודים ודודות,

לנשוף במקטרת

ולהלך מדודות.

ידיים מאחרי הגב,

ואף באוויר,

אני מהכי חשובים

עכשיו

בעיר.

23-עניינים פרטיים.

בלי בגדים,

בלי שרוכים מרגיזים.

בלי כפתורים

וצוארונים לוחצים.

אם רוצים.

כמו הציפורים להיות

או הדגים

או שאר החיות.

צריך דבר אחד לעשות-

לפשוט

את כל הבגדים.

ובלי כלום

זה עצום.

24- במראה.

לפעמים אני רואה

את עצמי במראה.

אני יותר מרגישה

את מה שאני רואה.

אני יודעת בדיוק

איך אהיה כשאגדל,

ושבעצם גם עכשיו

אני גדולה, אבל,

יש לי עוד המון זמן

לדעת יותר

ואין מה למהר.

25-בלגן.

איך שהגדולים מדברים:

"הולך כאן בלגן נורא

במגרה" אבא אומר.

איזה שטויות הוא מדבר.

הבלגן מונח ונח,

זה בלגן קבוע.

הוא לא הולך

לשום מקום,

פשוט נשאר לו

ועוד איך,

עד סוף השבוע.

26-הבדלים.

מה ההבדל בין ילד לילדה?

בוא נתערב שאתה לא תדע…

-לילדה יש שיער ארוך

לילד שיער קצר…

-לכל הנסיכים יש שיער ארוך

אתה יכול לשאול כל צייר.

-ילדות רוקמות

-ילדים גם כן

אתה יכול לשאול כל חייט.

-ילדות משחקות בבובות סמרטוטים.

-גם לי יש בובה אחת.

-לילדים יש פיפי ארוך

-אז מה?

-לילדות יש פיפי חלק.

-זה לא הבדל,

פיפי זה פיפי,

בוא נשחק עוד משחק.

27 – זיתים.

עצי הזיתים

כמו דודים ותיקים

משלבים אצבעות

וסוד ממתיקים.

ודאי זה נהדר,

עץ זית להיות-

בבוקר לציפורים

לספר מעשיות,

ובערב להתקשט

בנזר קרני חמה,

ולומר לזיקית

דברי נחמה,

שמחר, עם בוקר,

שוב יהא אור,

והיא תוכל להמשיך

להחליף צבעי עור.

28-עננים

יעל לי אומרת:

לענן קוראים עב.

ובאמת הן תראה

הוא זוחל כמו צב.

כה קטן אבל כבר

רעבתן כה גדול,

בדרכו עננונים

הוא מתחיל לאכול.

וזולל ומשמין

ומה פלא עכשיו,

שמענן מצונם

הוא הופך להיות עב.

עב שחור מאיים

הוא זולל מתעצם

באכילה מתאמץ

ולבסוף…מתפוצץ.

ברעם וזעם

מתחיל הוא לבכות:

"אין לי מקום כבר

לכול המנות…"

29- ושיר לדוד.

יושב הדוד

ומעשן מקטרת

זה הדוד שלך,

אבל כאילו

מארץ אחרת.

כי אצלו בבית

ממש עולם אחר.

על הרצפה רובץ,

עור של נמר.

ובראשו עיני זכוכית

והוא מביט .

הנה יושב הדוד

ומען מקטרת.

פולט עשן כחול

כמו רכבת דוהרת,

כאילו אוניה מפליגה

כאילו בית חרושת.

בכלל אצלו בבית

אתה מרגיש כמו ש…

אינך ברחוב שלך,

אלא רחוק רחוק.

כאילו אתה שוקע

וצולל עמוק

בשטיחים הרכים

או בים מעמקים.

אתה אמודאי.

או אולי אתה על אי.

ואתה יושב על דקל

ומלטף סנאי.

וצועק לכושי:

"זולו חולו אי"

שפרושו בעברית:

"אל תהיה פראי."

זאת הרגשה משונה

כשהדוד מעשן מקטרת,

ומציצים בך מן הקיר

אדון במדים וגברת.

העשן מסתלסל

והאיש יורד מן התמונה,

ומגיש לך בקידה

את חרבו במתנה.

30- הכי אני אוהב – לקרוא.

ספר ספר אני קורא,

שמש שלג או יורה

לא אכפת לי-

אני קורא.

ספר ספר כמו גלידה,

איזה טעם אגדה,

לא אכפת לי

אני קורא.

לא שומע כלום

אז אל תגיד מילה.

ספר משגע

איזו עלילה.

על גמד שנפל ממגדל, ושט בערדל, בים של חרדל, עד שגדל, והפך לענק, שבמהירות הבזק, גדל, עד שהגיע לראש המגדל, ותפש את עצמו כשהיה עוד גמד, שנפל…זה מסובך…

ספר על בלש

וספר על שוטר.

על כדור פורח

הנושא פסנתר.

ספר על קרקס,

על יער, על אוצר.

ספר על הקוטב

הצפוני הקר,

ספר שאף פעם לא נגמר,

ספר זה עניין נורא מותח.

לא מרגיש איך שהזמן בורח.

לא אוכל, שותה, לא מדבר.

יש לי ספר לא צריך חבר.

ספר זה לדעת מה יהיה ומה היה.

נגמרו לי הספרים בכל הספרייה.

מי יכתוב לי ספר מרתק חדש,

על פירט עם רגל מענף חוש חש.

על מכשפה עם אלף פרצופים

שטסה לה  עם להקה של ינשופים

וצורחת לה בשפת סתרים:

-מה אתה עושה?

-אני קורא ספרים.

כן, אני קורא ספרים

ביום וגם בליל.

חברים אומרים עלי-

"הוא רק ספרים זולל."

באמבטיה, במיטה, מתחת לשמיכה

ספר לעצבות וספר לבדיחה.

ספר על קוסם, ליצן ונסיכה,

ספר עם עצות לבני המשפחה,

שתופסים אותי קורא במסתרים

-מה אתה עושה?

-אני קורא ספרים.

גם ספרי מסע,

וגם ספרי ריגול.

גם ספרי תמונות,

וגם ספרי בישול.

אם לא יהיה לי ספר

אני אצרח בלי גבול-

אני רוצה לקרוא,

אני אקרא גם בול.

31- ועוד שיר אפשר אחד.

אפשר להיות בשום מקום?

אפשר לפגוש שום איש?

אפשר להתגנב לשם

בלי ששום איש ירגיש.

אולי ניתן לו שום דבר?

אולי ניתן חלום?

חלום זה לא שום שום דבר

-זה שום דבר ביום.

ואם שום איש ישאל אותך-

הי איפה אתה גר?

אני אגיד בשום מקום

לפני כפר שום דבר.

שם יש שום עץ ושום פרה

ויש שם שום בצל

ויש שם שום ראש משטרה

ויש שם שום בכלל.

אפשר להיות בשום מקום?

ללכת לשום שם?

ודאי

אבל אפשר בינתיים גם

לקפוץ לשפת הים.