כל זכויות הציור שמורות לפפי מרזל

כל זכויות הציור שמורות לפפי מרזל

מחזור שירי אהבה קטנים.

1

אם כל הדרכים,

סוף כל הנדודים.

צפון דרום מזרח  ים

רק את.

2

שערך נפרש

כנבל זהב.

ושערת כסף אחת

היא מיתר

לאהבתנו הגדולה.

3

את האישה

שכשאני שוכב אתה

אני רוחץ במטר שביטים.

אתה הגבר

שכשאני שוכבת איתו

אני הגלקסיה כולה.

4

כמה נוראה האהבה

שניצחה את המוות הלילה.

עד שאני הולך לקראתו

בשמחה גדולה

עם בוקר.

5

בלילה הייתי רוצה להיות

הגבר שידע אותך.

ובבוקר האישה שידעה אותי

כל כך אני אוהב אותך.

6

אם היית יכולה

לרקוד את אהבתנו

היה הריקוד

זורם באבן.

7

רק האצבעות

מדברות באהבה.

אני מנשקת אותך

בשפתי אצבעותיי.

8

הריסים שלך אהובתי

מגינים עלי

שלא אשרף באור עיניך

כשאת טסה על כנפי האהבה.

9

הכניסיני תחת כנפך

בקש המשורר.

ואני מבקש רק לנוח

בצל  ריסייך.

10

אני מוזג לך קפה בבוקר.

עוד מעט תמזגי לי

את חום הלילה

כשתבואי לומר לי

בוקר טוב אהובי.

11

אני מקנא באיש

שדברת אתו בשנתך.

אני אוהב את האישה

שדברה אלי בשנתך.

12

האחרים אינם יודעים

את גודל אהבתנו…

ואת בדידותנו הנוראה

בעבור גודל אהבתנו.

13

מה נגיד? למה להגיד.

מה נזכור?  למה לזכור.

אנחנו מתים מאהבה

וגם במוות אין שלווה

בגלל אהבתנו.

14

באהבה אני גבעול דק

על נחשולי אדמה כבדה

הנפערת לסערה.

15

אנשים כבר לא מבקרים אותנו.

הם מזדיינים ואין להם זמן לעולם

ככה הם אומרים עלינו.

אבל מאחרי הוילונות הכבדים,

עומד שקט של טבועי ים.

ורק מבטנו, איש בעיני רעותו,

הופך אותנו לממברנות רוטטות,

המשלחות גלי תשוקה

הרחק מעבר לבינת האדם.

16

כשהתאהבתי בך היית ים.

חלמתי עלייך בגאון הנהר.

עשיתי את כל הדרך  אלייך,

בין יערות עד ומדבר.

עכשיו אני לפתחך,

צחיח כנחל אכזב.

לא אהבת  אותי אז,

ואינך אוהבת עכשיו.

17

דעי לך שבכיתי שלושה ימים

החיוך שראו כולם היה הבכי.

דעי לך ששלושה  לילות בכיתי,

הצחוק ששמעו כולם היה הצער

דעי לך שבכיתי שלוש יממות-

דקות נגרו כדמעות

שעות שכולות זעקו.

18

האהבה גדלה כשגדל הסוד.

הסוד גדל כשהאהבה גואה.

לכן הייתה השעה  בה אמרתי לך

שאני אוהב אותך,

שעת התחלת הקץ.

19

לילה  לילה אני  מדביק

את שברי  גופך,

כמו שהארכיאולוגים

מדביקים  חרסים,

ללמוד אודות החורבן.

20

ואני יודע שהייתי עץ גדול

היודע שהאדמה הזאת חרבה.

ואת יודעת שאין בך עוד

טיפת לכלוכית בשביל העץ הזה

שהבטיח להיות ציץ

כשעוד היה זרע.

ואחר כך חזר בו מהבטחתו

ונעשה שיח שלא  קיים,

עד היות עץ היונק ממך את אבדנו.

21

הסוף הוא כמו קולך בטלפון,

כמו קולי שהפך לחשמל סטטי

ואין בכוח שום חיכוך להעירו.

לא חום ולא ניצוץ בעיני,

ש היו יכולות להיות עיניך.

22

אני נשבע לך, אהבתך המתה

תהא הדשן ליער אהבות של חורף.

הו הדובים הגדולים

שיבואו עם בנות ה יער

לחמם את צינת עורי.

איזה חיבוק ענק,

יפתח לי בזרועות האשוחים,

איזו מערה רפודת  נחמות-

אהבתי האחרונה.

23

ניסיתי לכתוב על

איך אני  זוכר אותך.

וכל מה שיצא,  הוא שיר

על המלחמה לשכוח.