הנסיכה טורנדוט – (המאמר התפרסם בירחון האופרה.)

הסרט "טופסי טרווי" מתחיל במשבר בין בני הזוג, כותבי האופרטות,  גילברט וסאליבן. גילברט אינו יכול יותר לחבר מוסיקה למחזותיו של סאליבן. לטענתו, סאליבן חוזר וממחזר את עצמו -  נער פוגש נערה ותמיד מוכן ברקע איזה משקה קסמים לפתור את פיתולי העלילות הבלתי אפשריות. גילברט מכריז על שביתה, והנהלת ה"סאבוי" התיאטרון שעד כה נהנה משגשוג עם הצלחת האופרות הקלות של הצמד, מוצאת את עצמה בפני מבוי סתום.

גילברט המלחין נוסע לעשות חיים בפאריז סאליבן התמלילן והבימאי נשאר בלונדון והולך לראות את התערוכה היפאנית המתארחת בעיר.

זהו עולם אחר – מסכות, בגדים אקזוטיים, תיאטרון הבנוי על צליל תנועה וסמל, על סאליבן צולחת הרוח והוא מתיישב לכתוב את "המיקאדו".

כשגילברט חוזר לונדונה וסאליבן קורא בפניו את הליברית, הוא עושה זאת כלוחם שאגרופיו דרוכים לקראת מכת המוות של יריבו, איך יגיב שותפו הוותיק?

גילברט שותק. האם הוא מתעב כל כך את העלילה עד שאינו מוכן לדבר אפילו? סאליבן מגניב לעברו מבט ורואה חיוך מרוח על פניו מאוזן עד אוזן, ועיניו בורקות בהתלהבות, "למה הפסקת?" דוחק גילברט בסאליבן, וכך לידתה של "המיקאדו", הדובדבן בקצפת של גילברט וסאליבן.

עיקר שכחתי. ראשיתה של האופרה באגדה – סיפור עם תמים. האגדות וסיפורי העם הם האחיינים של המיתוס.

וכמו המיתוס אין כמותם לשמש בסיס לאופרה. באגדות אתה מקבל את ההגזמה כדבר מובן מאליו. גמל בעל שני ראשים אינו בלתי אפשרי, אבל גמל מזמר בעל שני ראשים מתקבל ממש באהבה.

למעלה מזה – האגדה טומנת בחובה תמיד אמת אנושית שהכול מזדהים אתה. הסיפור העממי במיטבו מבוסס תמיד על אב-טיפוס של סיטואציה חברתית, מצב פסיכולוגי בסיסי, אילו לא כך, לא היו סיפורי האחים גרים הופכים לרב מכר בחברות בעלות צביון שונה כל כך.

אילו לא כן, לא היינו מוצאים דמיון גדול כל כך בין סיפורים אחדים ב"אלף לילה ולילה" לאגדות שמוצאן בארצות הצפון והנשים המשוחררות של דורנו, לא היו רצות עם זאבים.*

הדמיון בין הסיפורים נובע לא משום נדידתם של המספרים בעולם, אלא משום הפחדים, התקוות, השמחות והעיצבונות המשותפים לכל בני האדם. הוא נובע משום הזיכרונות הקולקטיביים של הגזע האנושי המגיעים עד ליבת המוח הזוחלי.

"טוראנדוט" היא הברקה גדולה אולי יותר מאשר "המיקדו."

קיסרה של סין, הספון בחדרי חדרים של ארמון בתוך ארמון, מוקף בחומה בתוך חומה, מבקש להשיא את בתו שתקים לו זרע. הממלכה האדירה מצפה ליורש, והנסיכה טוראנדוט, בתו היפהפייה של הקיסר, ויש גורסים אף החכמה מאד, ומוסיפים האכזרית מאד מאד, היושבת בחדרי חדרים, בארמון בתוך ארמון, מוקף חומה בתוך חומה, מסרבת להתחתן.

עד שפוקעת סבלנותו של הקיסר הישיש ואז מגיעים השניים לידי הסכם. – טוראנדוט תתחתן עם הנסיך שיפתור שלוש חידות שהיא תציב לפניו. נסיך שלא יפתור את החידות…ייערף!

וכך מתגבהת ערמת הגולגולות מדי יום ביומו ליד שער הארמון.

טוראנדוט היא כמו הספינכס בסיפורו של אוידיפוס, עד שלא ימצא פתרון לשלוש השאלות, לא תיעצר המגפה בתבי, לא יפסק ההרג בפקין.

ועכשיו הבה נשתעשע בסמלים ודימויים.

את סיפורה של טוראנדוט סיפרנו לעיל. עכשיו נספר את "הסיפור האמיתי".

בתוך הרחם, יושבת ביצית ושמה "טוראנדוט". ומאות אלפי זירעונים מלכותיים, מבקשים לזכות בה. הדרך אל הביצית קשה ונוראה ולבסוף יזכה אך זרע אחד להגיע אל הביצית הנכספת – זו שקטלה עשרות אלפי נסיכים זירעונים, הנסיך קאלאף. המהיר ביותר, החזק ביותר, הערמומי ביותר, האמיץ מכולם.

זהו הסיפור האמיתי, ועל כן כולנו, גברים ונשים כאחד מזדהים אתו הזדהות שלימה, כמה טוב לדעת שבמרוץ המטורף הזה רק אחד שורד, לפחות אחד שורד, תמיד אחד שורד. כך הולך ומשתבח הגזע וכולנו נשים וביציותיהם גברים וזירעוניהם, כולנו טוראנדוט, כולנו קאלאף.

זה סיפור מתח שסופו ידוע מראש. אי אפשר שקאלאף לא יזכה בטוראנדוט, כמו שאי אפשר שריצ'ארד גיר לא יזכה בג'וליה רוברטס, אחרת תימוט, תיבש, תסוף מן העולם גם הוליווד וגם ממלכת סין.

ועוד, לכל אחד מאתנו טוראנדוט שלו. כולנו רצינו להתחרות על ליבה של מלכת הכיתה, להיות בזרועותיה של ריטה הייוורט, גרייס קלי, שרון סטון והסתפקנו בסתם רבקה או שושנה.

אבל קאלאף זכה בשבילנו, הוא הגיבור שיצא לשרות עם הנקבה המפחידה, זו שלא העזנו אפילו להתקרב לשכונה שבה היא גרה, הוא בא בשמנו אל מיטתה, אל רחמה פנימה.

לכן טוראנדוט היא להיט.

ולנשים?

טוראנדוט אינה רעה כל כך. היא אינה פריג'ידית, אינה שונאת גברים. אולי היא פשוט בתולה מבוהלת העושה הכול כדי לשמור על בתוליה ובליבה פנימה תחינה לגבר הזה שיבוא וייקח אותה בסערה אל הסוד הגדול באמת, סוד נשיותה סוד פיריונה. הגבר הטוב מכולם

ושוב טוראנדוט היא להיט – תחילת הקיום אמורה להיות כזאת.

ולמי בטוראנדוט איכפת מה סופה של הדרך?

אפילו הקיסר אלטום הזקן מאושר.

יש לו יורש.

כבר הוא בועט שם ברחם ההיא שהיא פקין שהייתה מוקפת חומות ובא קאלאף ופרץ בה פתח. גזונט.

* ראה קלאודיה אסטאס.