שלשום היינו ב"ביתה" של משפחת שליט. ביתה=אהלה מול "בית" ראש הממשלה, "ביתו"=הבית עבורו אנחנו משלמים מיסים, הבית עבורו אנחנו משלמים כדי שישמור על ילדנו.

לחצנו את ידה של אביבה. לא היה לנו הרבה מה לומר לה, גם היא לא אמרה לנו דבר, אבל עיניה היו ים של עצב… ועייפות גדולה. לא הרבה פוקדים את "בית הנצח", של משפחת שליט, "בית הנצח"? כי כול יום ישיבה בו הוא כנצח. כול יום שעובר עליהם ועלינו בבית הזה, הוא יום אחד פחות במניין הימים של נצח ישראל.

ימי הנצח הזה ספורים. וכל יום שעובר על גלעד בכלא יגרע מחשבון קץ הימים של מדינת היהודים וממשלתה הרשעה. ומה הם עושים חברי הממשלה הזאת במקום להחזיר את גלעד הביתה? מחזירים למולך-אלי ישי, ארבע מאות ילדים שעיניהם מלאות עצב כעיניה של אביבה. והכול לתפארת מדינת ישראל.