a8

אפשר להזמין סדרת תמונות למטבח, למסעדה, לקבל יעוץ על המסגור, על השימוש...אפשר אצל פפי - pepimarzel@gmail.com

על פי רוב אנחנו דלפונים… אבל איננו מוותרים על מסעדה טובה כשאפשר, או כשנמאס לנו להכין אוכל בבית. במדור הזה תזכרנה לטובה המסעדות שבהן אפשר לאכול טוב בלי לקחת משכנתא. (לפעמים אנחנו מגיעים למסעדות יקרות יותר, אבל אם האוכל טוב, שום מסעדה אינה יקרה מדי. רק אלו שהן באמת מגזימות.) זכות קדימה מגיעה למסעדות שעל יד הבית, ו"על יד הבית" אצלנו משמע נווה צדק, שלא תמיד לשמחתנו, אבל כפי שהתנבאנו לפני שנים, הפכה למונמרטר של תל-אביב.

נתחיל ב"המרוקאית" של משה. היא נמצאת ברחוב לילנבלום 11. קצת מעל הרחוב…עולים שש מדרגות למרפסת רחבת ידיים, אפשר לאכול בפנים או בחוץ. העיצוב "אלאמרוק"…אריחי חרסינה מצוירים בכחול, מעט כלי נחושת מסביב, לא אגרסיבי, נעים…בלי פרטנזיות, הכל מהבית. בפתח מימין חלון גדול שדרכו מוגשים המאכלים, ומבעדו זורח פרצופו של משה שהוא הבעלים, השף והרוח החיה של המסעדה. איש טוב. נדיב. שנמאס לו מכל מה שהוא עשה לפני כן (השד יודע מה זה היה) והחליט להאכיל את הבריות במה שהוא אוהב לאכול. מרגישים-האוכל עשוי ומוגש באהבה. המוסיקה ברקע מדליקה, משה יוריד את הווליום אם תבקשו. דלת השרותים חורקת, אבל למה לא בעצם…כל זמן שהיא נסגרת, כסאות נוחים, אלה שעל המרפסת הם כסאות ברזל מרופדים, הם תורמים לאווירה אבל לא תמיד לנוחות, קשה להזיזם קדימה או אחורה כשאתה רוצה להתרווח לפני ואחרי הארוחה. והעיקר האוכל. הסלטים בצלוחיות קטנות ועמוקות הפותחים את השולחן, תאווה לחיך. הלחם לבן, טרי טרי, שום לחם אחר אינו סופח את טעמי הרטבים הנשארים בצלחת כמו הלחם הלבן. השרות מפנק וביתי. ולאחר מכן כמובן הטאג'ינים-תבשילי בשר, קציצות טלה, בקר או עוף בקדרה, בתוספת מנה נהדרת של אורז ואפונה מטובלים למהדרין, או קוסקוס, או מג'דרה, הכול בסיסי אבל הכי טעים שיש. ויש עוד. משה הופך אותנו לשפני ניסיון של הבישולים שלו, ערב אחד ישבנו במסעדה והמלצרית ניגשה ושאלה אם אנחנו מוכנים לטעום מנה חדשה…חינם… משה אוסף חוות דעת של האוכלים לפני שהוא מחליט על צרוף המנה לתפריט, טעים ומעניק לסועד הרגשה של חשיבות, הנה גם אני גסטרונום. פרוט על המנות המוגשות במרוקאית בהמשך היום, או מחר…או כשנבוא לשם בפעם הבאה…אבל אנחנו כבר הפכנו אותה למסעדת הבית שלנו, שלא לדבר על החשבון – אני לא רוצה להפר "שמחת עניים" ולהיות האיש שבגללו משה יעלה את המחירים במרוקאית, אבל "שווה לכל נפש" זאת לא מילה, יותר מדי שווה…והוכחה שאפשר להגיש אוכל נהדר גם לסטודנטים מזי רעב…